עיתונות מול ציבור בראי ההומור – מאת שלמה חלימה

ברצוני להאיר דרך הפן ההומוריסטי את היחסים שבין הציבור לעיתונות. בדרך כלל מתקיימים בין הציבור לעיתונות יחסים אמביוולנטים. הציבור ככלל אוהב סנסציות, וכן נהנה ממציצנות לחייהם של אנשי ציבור או אנשים פרטיים. במקרה כזה זכות הציבור לדעת מתקבלת על ידו בברכה ובשמחה. כמובן שהעיתון והמדיה האלקטרונית דואגים לספק לו זאת במנות גדושות, וזאת על מנת שיוכלו לסחוף יותר קוראים, ולתרגם זאת לפרסומת וממון. אבל אזרח או איש ציבור אינו אוהב להיות במרכזן של אותן כתבות שבהם הוא מוצג באור לא מחמיא, או שנידמה לו ששמו הטוב נהרס בגלל גוזמה או הפרזה של עיתונאי. במקרים כאלה הוא טוען לזכותו לצנעת הפרט. לכן, היחסים בין הציבור לעיתונות נעים בין אהב לשנאה. בחרתי להביא ציטוטים , מקרים מבדחים ובדיחות הקשורות למדיה.

ארווין קנול שהיה עורכו של "פרוגרסיב" הארה"ב כתב :

הרופאים קוברים את שגיאותיהם , עורכי הדין מוציאים אותם להורג, והעיתונאים מפרסמים אותם בעמוד הראשון.

סיפור הומוריסטי קשור לסופר האמריקאי השנון מרק טוויין שבשלב מסוים בחייו היה גם עיתונאי:

יום אחד פרסם עיתון שעליו היה טוויין מנוי מודעת אבל על מותו. בתגובה כתב טוויין את המכתב הבא להנהלת העיתון: " קראתי בעיתונכם את מודעת הבאל על מותי. מאחר ואני מת אבקשכם לדאוג ולמחוק את שמי גם מרשימת המנויים שלכם.

הצגת דברים בדרך עיתונאית מסולפת מאפיינת את המקרה הבא:"

הרבי מגור הגיע לביקור בארצות הברית . עיתונאי שראיין אותו שאל :" רבי, כיצד איש כמוך עוזב את ארץ הקודש ומגיע לעיר המלאה מועדוני פריצות וזימה? הרבי שאל לתומו:" מה , יש כאן מועדוני פריצות וזימה"? למחרת פרסם העיתונאי כותרת ששאלתו הראשונה של הרבי מגור ברדתו מהמטוס " יש כאן מועדוני פריצות וזימה"?

הבדיחה הבאה משקפת את היחס של עיתונאי לנדוש ולמשעמם.

העורך :"מה סיפר לכם דובר העיריה"? עונה הכתב:"למעשה , כלום" . העורך:" אז צמצם את הכתבה לחמישה טורים".

הבדיחה הבאה היא של עיתונאי שלא מבין את הסקופ שנפל לידיו:

העורך נכנס לחדר הכתבים , ממהר אל שולחנו של הכתב לעיניני אמנות ותרבות ושואל :" האם הבאת את הסיפור אודות התגלית של האיש ששר באס וסופראנו בעת ובעונה אחת"? . הכתב השפיל את עיניו ובטון מאוכזב השיב:" מסתבר שאין כאן סיפור , לאיש הזה יש שני ראשים".

כל מה שהוצג בפניכם כאן היה על קצה המזלג ובא ללמדנו דבר פשוט: על כולנו עיתונאים קוראים ומרואיינים לקחת את הדברים שאנו קוראים ושומעים בפרופורציה.